החלטה בתיק בש"א 12599/08

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 19522/04), מיום 10.3.08, לפיו חוייבו המבקשים לשלם למשיבה 478,386 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (3.2.04), וכן הוצאות משפט, אגרה ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית. 

המשיבה, חברה רשומה באנגליה שעוסקת במסחר ביהלומים ותכשיטים עתיקים, הגישה לבית משפט קמא תביעה כנגד המבקשים, בטענה כי לידי האחרונים הגיעו יהלומים שהיא בעלת הזכויות בהם, והללו נמכרו על-ידי המבקשים לצד ג', בידיעה על זכויותיה ביהלומים.

בית משפט קמא קיבל את עיקר תביעת המשיבה, דחה את טענות ההגנה של המבקשים, וקבע כי על המבקשים לשלם למשיבה את יתרת התשלום עבור שני היהלומים, וכאמור לעיל.

2.         ביום 18.6.08 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין.

3.         דין הבקשה דנן להידחות מהטעמים הבאים:

מדובר על פסק דין כספי, והכלל הוא כי אין מקום לעיכוב ביצועו אלא במקרים חריגים [ראו: ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכביז"ל (ט.פ.)].   על מבקש עיכוב ביצועו של פסק דין, מוטל הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים - כי סיכויי הערעור טובים, וכי אם לא יעוכב פסק הדין, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או לפחות באופן המצדיק את עיכוב פסק הדין - מאזן הנוחיות [ראו: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668 וכן רע"א 3146/06 גלבוע נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל (ט.פ.)].

במקרים בהם מבוקש לעכב פסק דין כספי, יש למאזן הנוחות משקל מרכזי, ועל בית המשפט לבחון את יכולת המשיב להחזיר את המצב לקדמותו, במידה ויתקבל ערעור המבקש [ע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. רפרריס דדו בע"מ (ט.פ.)]. הנטל להוכחת העדר יכולת כלכלית מצד המשיב מוטלת על כתפיי המבקש, ואין די בהעלאת טענות כלליות הקשורות במצבו הכלכלי של המשיב, אלא על המבקש להצביע על אותן עובדות אשר מהן עולה היעדר יכולתו של המשיב, ועליו לתמוך עובדות אלה בתשתית ראייתית מספקת, ולרוב, באמצעות תצהיר [ראו: ע"א 8053/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור(ט.פ.)].

4.         במקרה דנן לא הניחו המבקשים את התשתית הראייתית הנדרשת לשאלת מאזן הנוחיות. אמנם המבקשים צרפו לבקשתם את תצהירו של המבקש 2, כתמיכה לבקשה, אולם כל שנטען בתצהיר, בהתייחס לשאלת מאזן הנוחיות: " ...באשר לקושי האפשרי בגבייה חזרה של סכום פסק הדין במקרה של זכייה בערעור, נסמכות הטענות הן על כך שהמשיבה היא חברה זרה ובנוסף, גם אין חולק כי אין לה כל עסקים או נכסים בישראל וכן על דברים שעלו, כולל מצד המשיבה עצמה, בבית המשפט קמא, המצביעים על קשיים כלכליים, וודאי לכל הפחות על העדר חוסן כלכלי". כך גם נטען על-ידי המבקשים, תוך הפניה לתצהירו של מנהל המשיבה בבית משפט קמא, כי, לכאורה, התקשתה המשיבה למצוא מקורות מימון לתשלום התמורה עבור היהלום השני.

מעבר לכך, לא הציגו המבקשים נתונים עובדתיים אשר מהם ניתן היה ללמוד על מצבה הכלכלי של המשיבה, כפי שלא טרחו המבקשים אף להפנות לאותם "דברים שעלו" במסגרת ההליך בבית משפט קמא, כנטען בתצהיר, ואשר מהם ניתן היה להסיק על מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה.

כך גם לא מצאנו ממש בטענת המבקשים, כי מעת שמדובר בחברה זרה, שאין לה נכסים בישראל, יש בכך להצביע על קושי כלכלי, וכסיבה להיעתרות לבקשה [ראו: ע"א 1509/04 דנוש נ' chrysler corporation (ט.פ.), וראו והשוו: ע"א 11829/05 גד כימיקלים בע"מ נ' BIP Chemicals Ltd (ט.פ.)]. אין די בטיעון שכזה כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק דין, ויש לבחון את נסיבות העניין. כך גם יודגש כי המשיבה הינה חברה רשומה באנגליה, על כן בבוא העת, אם יהיה צורך בכך, ניתן יהיה לאכוף את פסק הדין שיינתן בערכאת הערעור כנגד המשיבה, אם יינתן שכזה, באופן בו ניתן לאכוף פסק דין ישראלי שניתן כנגד בעל דין זר.

אם לא די בכך, הרי שבמקרה דנן, מצוי בפנינו תצהירו של מנהל המשיבה, אשר צורף לתגובת המשיבה בבקשה, לפיו: " המשיבה היא חברה ותיקה, סולבנטית ובעלת אמצעים, רכוש וכספים, הפועלת בתחום היהלומים והתכשיטים במשך שנים רבות בכל רחבי העולם ואשר יש לה מוניטין מצוינים...למשיבה יש חוסן פיננסי מצויין ושמה הטוב הולך לפניה במשך כל שנות קיומה...במידה והמבקשים יזכו בערעור יהיו בידי המשיבה המקורות הכספיים כדי להשיב למבקשים את הכספים ששולמו על ידם...". כמו כן, נראה כי המבקשים בחרו להתעלם מהמשך האמור בתצהירו של מנהל המשיבה בבית משפט קמא, שם ציין כי בסופו של דבר שולמה התמורה עבור היהלום השני, בסך 47,000$. לאור האמור, נראה כי לא רק שהמבקשים לא הוכיחו כי מצבה הכלכלי של המשיבה בכי רע, אלא דווקא המשיבה עצמה הצהירה כי מצבה הכלכלי איתן.

יוער כי גם לאחר הגשת התגובה והתצהיר, לא טרחו המבקשים להביא ראיות לצורך ביסוס טענתם העובדתית בדבר העדר יכולת להיפרע מהמשיבה. בתשובתם, שבו וחזרו המבקשים על טענותיהם בבקשה, ואף מצאו לנכון להציע חלופות שונות כדי להבטיח את תשלום סכום פסק הדין למשיבה. לכך נציין, כי מעת שלא הוכיחו המבקשים כי המקרה דנן עונה על החריגים לכלל, האמור לעיל, הרי שגם אין מקום להורות על "עיכוב ביצוע מותנה", לפי אחת החלופות שהוצעו, כלשון המבקשים בתשובתם.

למעלה מן הנצרך נעיר, כי אין בסיס לטענת המבקשים, לפיה יש לראות בסירובה של המשיבה לחלופות השונות בבקשה לעיכוב ביצוע, משום אינדיקציה למצבה הכלכלי. בעל דין זכאי לממש את פירות זכייתו בפסק הדין, והכלל הוא כי אין הגשת הערעור מעכבת את ביצוע פסק הדין. משכך, אין המשיבה מחויבת להסכים לאותן חלופות שהוצעו על-ידי המבקשים, ומכל מקום, אין בסירוב שכזה, כדי להעלות או להוריד לעניין יכולתה הכלכלית.

5.         נוכח האמור, ומעת שהמבקשים לא הוכיחו כי במקרה דנן נוטה מאזן הנוחות לטובתם, הרי ששאלת סיכויי הערעור נותרה משנית [ראו: רע"א 4615/00 גבאי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ(ט.פ.) וכן ע"א 6713/00 דנינו נ' בית חב"ד רעננה(ט.פ.)].

6.         אשר על כן הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאותיה בגין הבקשה, בסך 4,000 ש"ח.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ב' באלול, תשס"ח (2 בספטמבר 2008).